מקץ שנתים ימים. רבינו מהר"א מגרמיזא ז"ל בפירוש כ"י רמז מקץ שנתים קרי ביה קץ ת' שנים דנחסרו קץ שנים מגזרת ת' שנים והבאתיו על שפת הנחל. ויש להעיר מאי שיאטיה דרמז זה הכא ואפשר כמשז"ל דע"י שיוסף היה עבד נתכפר העבדות של גזרת ועבדום וענו אותם וכמ"ש במ"א והשתא יכון מאד דעתה דנגמר עבדות יוסף רמז דבזה נתכפר ועבדום ונחסר ק"ץ מת': ואין פותר אותם לפרעה. פירש רש"י ז"ל פותרים היו אותם אבל לא לפרעה שלא היה קולן נכנס באזניו שלא היה לו נחת רוח בפתרונם וכו'. בפירוש רבינו אפרים ז"ל יש בכל פרשה מחידושי גאוני קמאי ושם הקשה דהרי אמרו כל החלומות הולכים אחר הפה ואיך לא נתקיים פתרון החרטומים. ולא תירץ. ואפשר דהא דכל החלומות הולכים אחר הפה היינו כשהחולם קבל פתרונו ונתישב הפתרון בדעתו אבל הכא פרעה לא נכנס קולן באזניו ולא נחה דעתו בפתרונם וחשב כזבי"ם לכל דבריהם לכן לא נתקיים פתרונם ואת כלם ישא רוח. א"נ כל החלומות הולכות אחר הפה היינו שפתרו לו ועמד בפתרון זה אבל אם אחד פתר ובא חבירו ודחה פתרונו בענין אחר אז פתרון השני מתקיים וכן מוכח במדרש באיכה רבתי דגוי אחד היה פותר ובא ר' ישמעאל ודחה פתרון הגוי ופתר באופן אחר ונתקיים פתרון השני. אך קשה ממ"ש שם במדרש דהתלמידים פתרו שימות בעל האשה וא"ל רבם קטלתון גברא ואמאי לא דחה דבריהם ופתר לטובה. ויש לישב דעבר איזה זמן עד שבא רבם ואפילו זמן מועט. ועוד דפתרונם של תלמידים היה מתישב היטב. אלא שאם היו פותרין לטובה היה מתקיים. ולפי התרוץ הראשון שתרצנו בעניותנו אין אנו צריכים לזה אלא דהתם האשה נתישב אצלה הפתרון והיתה צועקת אני"ה סוער"ה ובכי האי גוונא שוב לא היה אפשר לרבם לדחות דבריהם ולתקן דמאי דהוה הוה: וממהר האלהים לעשותו. ה' במסורה. דין. ומלתה אותו אז יקרב לעשותו. כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו. כי לא יכלו לעשותו בעת ההיא. כי שוקד אני על דברי לעשותו. הביאה הרב צמח דוד ז"ל ופירשה לפי דרכו. ואפשר במ"ש רז"ל דשני הרעב והשבע היו כדי שיהא רכוש גדול במצרים לקיים ואחרי כן יצאו ברכוש גדול. גם כתבו ז"ל כי הגלות היה ת"ל שנה כמנין ה' פעמים אלהים. גם אמרו ז"ל דלכך נימולו קודם צאתם דעל ידי המילה קדושים יהיו והקדש מפקיע מידי שעבוד. ועוד כתבנו בעניותנו הקדמה אחת בספרי קטן ראש דוד פרשת בחקותי ובדוכתי אחריני דענין בין הבתרים והמילה של אאע"ה דמיה"ם בם לשתי שטרות היוצאות על שדה אחת כי בבין הבתרים נתן לו הארץ על תנאי גלות ת' שנה. ובמילה נתן לו הארץ על תנאי קבלת אלהותו יתברך. ונדמ"ו נאו"ת לשתי שטרות היוצאות על שדה אחת דדינא הוא ביטל שני את הראשון ואי אוסיף ביה דיקלא אי בעי בהאי גבי אי בעי בהאי גבי. ונחלקו הראשונים בפירושה. וישראל במצרים תפסו בשטר בין הבתרים לקנות הארץ על תנאי הגלות ומשו"ה היו עע"ז אבל לא היו יכולים להתקיים כי היו נכנסים בנ' ש"ט. לכן תפסו השיטה בשטר המילה דהתנאי הוא קבלת האלהות. אמנם אחר שנעשה העגל רצה הקב"ה שיקיימו זה וזה זה תורף הדברים בקצ"ר אמיץ ע"ש באורך. ואפשר להסמיך זה במסורה שלנו. וממהר האלהים לעשותו להביא הרעב והשבע משום גזרת בין הבתרים. וזה הרמז האלהים ה' אלהים גימטריא ת"ל שני הגלות. וכי תימא איך יצאו בחצי הזמן. לז"א ומלתה אותו ואז יקרב לעשותו דנימולו וקבלו אלהותו ותפסו בשטר המילה שהוא קבלת האלהות וזה קיימו תכף כי מלו וקבלו אלהותו יתברך ברגע קטון ויצאו לחירות. וז"ש כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו דכיון דפיהם ולבם שוו בשיעוריהם לקבל האלהות סגי ומסגי להיות בני חורין. וכי תימא מאחר דגלוי לפניו יתברך דיעשו עגל ויתחייבו גלות הלא טוב שיגמרו הגלות במצרים ואז יגאלם גאולת עולם לז"א כי לא יכלו לעשותו בעת ההיא לגמור הגלות שהיו נכנסים בנ' ש"ט והיו נאבדים ח"ו לזה נגאלו ואח"כ השלימו הגלות ונחרב הבית בימי ירמיה דכתיב כי שוקד אני על דברי לעשותו: ועתה ירא פרעה איש נבון וחכם וכו'. הכל היו תמהי"ם דאין זה שורת דרך ארץ לפני מלך לשית עצות ללא שאלוהו. ופירש הרב הגדול מהר"ר יוסף דוד ז"ל בספרו הנחמד צמח דוד דזה פתרון מה שהיה הענין ביאור וכמשז"ל דהיאור רמז דממנו בא השבע וגם ממנו בא הרעב. ואמרו בזהר הקדוש דהיאור רמז ליוסף עצמו שעל ידו יתנהג העולם בשני הרעב ובשני השבע וז"ש ועתה ירא פרעה רמז פתרון היאור שהוא רמז לאיש נבון וחכם שינהיג ארץ מצרים בענין זה. זהו תורף דברי הרב ז"ל. ואני הדל מוסיף קצת כי הנה היאר חסר כתיב ורמז לו יוסף פתרון היאר כי יאר הוא אותיות ירא לעוררו ועתה ירא פרעה איש נבון וחכם וזה הוא פתרון מה שהיה על היאר ומחוי במחוג: אחרי הודיע אלהים אותך את כל זאת אין נבון וחכם כמוך. רצה לומר כי אשר יאמר כי הוא זה כאשר ישאל איש בדבר אלהים וזה רמז כמו"ך גימטריא אלהים: ויקרא פרעה שם יוסף צפנת פענח. אפשר דה' שם בפיו שם זה ונכתב בתורה דיש בו רמז כי יוסף הצדיק היה נפש אדה"ר. ואדה"ר היה מלך על העה"ז וכתבו ז"ל דזה טעם דהמורד במלכות בית דוד חייב מיתה כי דוד הע"ה היה אדה"ר בסוד אדם דוד משיח ולכן זכה יוסף למלכות וכן צפנ"ת גימטריא כתר רמז לכתר מלכות בעבור הצפון בו נפש אדה"ר. וזאת לפנים פירשתי במ"ש משם רבינו האר"י זצ"ל דנפש יצחק אע"ה נתעברה ביוסף וזה רמז צפנת פענח כלומר צפון יצחק כי פענח גימטריא יצחק: ויתן לו את אסנת. כתב הרב צדה לדרך ז"ל על פסוק זה משם המדרש דאסנת בת דינה היתה משכם ובקשו להרגה בני יעקב בא יעקב אע"ה ותלה לה קמיע בצוארה וגרשה מביתו והחביאה עצמה בין הקוצים ובין הברקנים ועל שם הסנה נקראת אסנת ובא גבריאל והביאה למצרים לפני אשת פוטיפר וכשיצא יוסף על ארץ מצרים יצאו כל הנשים לראותו מחמת יופיו וכל אחת זורקת לו חפץ או תכשיט וזו זרקה לו הקמיע שבצוארה וכשנסתכל יוסף בו שהיתה בת בתו של יעקב נשאה לו לאשה עכ"ד וקצת איתא בפרקי ר' אליעזר וברבינו בחיי ז"ל (א) ואפשר לתת טעם ליוסף הצדיק ע"ה שנשאה שהוא ידע ברוח הקדש דגבריאל הביאה מהסנה לפני אשת פוטיפר ומזה ידע שהיא בת זוגו (ב) והוא ידע דבת דינה זו כשרה ורמוז בשמה אסנת גימטריא בת מדינה לומר דכשרה היא בת מדינה ואין להשגיח באביה שכם כאלו אינו והכי קי"ל גוי ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר והכי איפסיקא הלכתא ביבמות דף מ"ה (ג) עוד בדיק בשמה אסנת גימטריא אשרי כלומר אשרי אדם הלוקחה (ד) והוא רמז לשם יה שיהיה בינה ובין הלוקחה כי אשר רמז לבינה ה' עילאה ויוד [אשרי] הוא שם יה כי אסנ"ת גימטריא אשרי כמ"ש (ה) ואם נצרף ל' שהיה יוסף בעמדו לפני פרעה ל' עם אסנת גימטריא ישראל כשם הקדוש של אביו וגם רמוז בשם ישראל כל האבות ואמהות כמ"ש בספר התשב"ץ לתלמיד מהר"ם ז"ל יוד רמוז יצחק ש' שרה ר' רבקה רחל א' אברהם ל' לאה ישראל הוא יעקב עכ"ד ורמוז ג"כ יוסף אסנת שר ל' שהיה בן ל' שנה (הששי) ועוד אפשר כי יוסף הצדיק ע"ה היה נפש אדה"ר כמש"ל ושם אסנ"ת בגימטריא לה נפש אדם כלומר שבן זוגה הוא נפש אדם שהוא יוסף הצדיק ע"ה (ז) וזאת לפנים אמרתי בעניותי כפי מ"ש בתרגום המיוחס ליב"ע ואתחלפו עובריא דיוסף היה נוצר בבטן לאה ודינה בבטן רחל ונתחלפו וכמ"ש מהרש"א ז"ל בח"א פרק המפלת מהפייט א"כ בלאה נשאר רושם יוסף זכר ולקחתו דינה שבאה במקומו ועל כן ותצא דינה כזכר ויקר מקרה וא"כ היה ליוסף איזה סרך גרמא בענין אסנת ולכך לקחה כי מכחו ענין זה (ח) והרמ"ע ז"ל בילקוטיו כ"י כתב כי אסנ"ת גימטריא ז' פעמים חכמה יוסף ידע ז' חכמות עכ"ד ואני בעניותי אוסיף גרגיר קטן כי יוסף נפש אדם גימטריא דעת עם הכולל ואסנת חכמה ונתיחדו חכמה ודעת (ט) אסנת ר"ת אדני סומך נופלים תמיד וקדושת יוסף הצדיק ע"ה לזכור חסדי ה' עמו בקראו שמה (י) לפי מ"ש רבינו האר"י זצ"ל והבאתיו בעניותי לעיל פרשת וישלח באורך דענין שכם לטהר דינה כי היא היתה אמתלאי בת כרנבו אם אברהם אע"ה שהיתה נדה ושכם שאב זוהמתא ונשארה נקיה ע"ש באורך אז ידלג איזה ניצוץ קדוש שהיה בשכם ודינה ברה ונקיה ויצאה אסנ"ת והוא ר"ת אמתלאי סיגי נדתה תקנה (י"א) ואם תחשוב השו"ר זה יוסף הוא בגימטריא אסנ"ת (י"ב) עוד אפשר דרך רמז ואסמכתא ונבין מש"ה וממגד ארץ ומלואה ורצון שכני סנה ופירש"י ז"ל תהא ארצו מבורכת רצונו ונחת רוחו של הקב"ה הנגלה עלי תחלה בסנה עכ"ל ויש להעיר מאי שיאטיה דסנה הכא ומאי בעי הכא אם נגלה עליו תחילה בסנה ואפשר במשז"ל דכ"י נגלה בסנה משום עמו אנכי בצרה ואמרו בסדר עולם ששנות השעבוד במצרים היו קי"ו שנה משמת לוי עד שיצאו. גם כתבו ז"ל דגזרת ועבדום וענו אותם יוסף כפר העבדות ומשו"ה יצאו ברד"ו שנה. א"כ יוסף הצדיק ע"ה גרם דכ"י השכינה לא תהיה בגלות כי אם קט"ו שנה כמנין סנ"ה וזה רמז שנגלה מתוך סנ"ה ומשה רבינו ע"ה הזכיר זכות יוסף שבעבורו לא היתה השכינה כ"י בגלות ת' שנה אלא סנ"ה וראויה להתברך ארצו וזה רמוז בשם אסנת עם ד' אותיות הוא בגימטריא ת' סנ"ה כי בעבור יוסף נתקצר הגלות מת' היה סנ"ה. ובשמה רמוז פעולת צדי"ק צדקת ה' עשה ומשפטיו עם ישראל: כי חזק הרעב בכל הארץ וירא יעקב כי יש שבר במצרים. אפשר ונקדים מ"ש במדרש והובא בילקוט תהלים יעקב כשבא עליו הרעב אמר אוי לי שמא היסורין האלו באו עלי בשביל שאחזתי בעקב עשו וצריך ביאור. ואפשר במ"ש במדרש פרשת תולדות מי תופס המלכות אחרינו וכתב לו וידו אוחזת בעקב עשו. דאחר דיעביר ה' עשו מן העולם יבא המלכות לישראל. וידוע דיצחק בירך ליעקב יעבדוך עמים וכו' הוה גביר לאחיך ויעקב אע"ה לא רצה להשתמש עתה בברכות אלו אלא לעתיד כמ"ש בזהר הקדוש. ונמצא דגם שנתברך בעה"ז הוא רצה שיהיה כאשר מלידה ומבטן וידו אוחזת בעקב. ולכן כשבא הרעב כי חזק הוא ממנו נצטער ואמר אפשר כי בא הרעב על שאחזתי בעקב עשו ואחזתי שיטה זו גם כשנתברכתי ולכן יסר יסרני יה דאין פורענות בא לעולם אלא בשביל ישראל. וירא יעקב כי יש שבר במצרים ראה מרחוק דבמצרים יתקיים יעבדוך עמים ויהיה שבע בעולם כמשז"ל דיעבדוך עמים נתקיים ביוסף:
